<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ז'</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואסור להוציא שכבת זרע לבטלה לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד. ואלו שמנאפין ביד יושבין בנדוי והרי הן כאלו הרגו את הנפש ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו. וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת אלא אם יבא לידי הרהור יעסוק בתורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן. לפיכך לא יישן אדם על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט שלא יבא לידי קושי. ולא יסתכל בפני [בהמה] חיה עוף בעת שנזקקין זה עם זה שלא יבא לידי הרהור.
<h2>דף לח.</h2>
ועונה של חסידים המדקדקים במצות מיום ד' ואילך ולא קודם לכן שלא יולד הבן בשבת ויקצצו לו טיבורו וימולו אותו בשבת ויבשלו לחיה בשבת. ואם תשמש מד' ואילך לא תלד בשבת דאמרו ז"ל אין האשה יולדת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג. והטעם לפי שפעמים הזרע נקלט במעי האשה באותו יום ששמשה ותלד ממחרתו לרע"א או לרע"ב או לרע"ג חשוב אלו שלשה ימים שנקלט הזרע וד' ימים הנותרים על שביעיות הרי מצינו שאם תשמש ביום א' אולי לא יקלוט הזרע עד יום ג' בשבת וד' ימים הנותרים תלד בשבת. וגם לא תשמש ביום ב' שמא יקלוט הזרע למחרתו וד' ימים היתרים על שביעיות ותלד בשבת ע"כ. וכן אסרו לשמש מטתו והוא מחשב באשה אחרת והן הנקראים בני ערבוביא ואסור לבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבא עליה בעל כרחה והיא יראה ממנו ולא כשיהיה אחד מהם מנודה או אבל ולא אחר שגמר בלבו לגרשה. ואם עשה כן הבנים אינם הגונין אלא מהם עזי פנים ומהם מורדים ופושעים [שייסורי הגלות בוררין אותן]. וכן ארז"ל שכל אשה חצופה שהיא תובעת תשמיש בפה או המפתה אשה לשם נשואין ומי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים שהבן ספק וכן המתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו והן הנקראין בני תמורה. ואלו הן בני תשע מדות שאמרו ז"ל בני ערבוביא בני תמורה בני שכרות בני מריבה בני שנואה בני אנוסה בני נדוי בני גרושת הלב בני חצופה. ודוקא בני חצופה דתבעה ליה בפה אבל מרצי ארציי שמדברת לפניו דברים טובים כדי שתמצא חן בעיניו הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותן [כל הילודים מהן הם המורדים והפושעים שייסורי של הגלות בוררין אותן]. ואסור לאדם לבא על אשתו בשוקים וברחובות או בגנות ופרדסים אלא בבית דירה שלא יראה כזנות. והבועל אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות. ולא ישמש בבואו מבית הכסא עד שישהא שיעור חצי מיל. ולא יקיז דם וישמש. ואסור לשמש מטתו בפני כל חי ואפילו בפני עבדים ושפחות. ולא ידבר בשעת תשמיש אלא צרכי תשמיש או שצריך לרצותה ולא יסתכל באותו מקום. ולא ישמש אלא כדרכה למדת חסידות שלא יבואו לידי מום אבל לשורת הדין מותר. ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עד שישוב לביתו. וכן אסרו חכמים לאיש שידור בבית חמיו שעזות הוא לו ועוד דחושדין חמותו ממנו מרוב אהבת בתו. דאמרינן הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון. ולא יכנס למרחץ עמו. ולא עם אביו ולא עם בעל אחותו ויש מקומות שלא יכנסו שני אחים יחד למרחץ.
<h2>דף סד:</h2>
ואחר שכנסה וכתב לה כתובה הרי היא אשתו לכל דבר וכל מה שירצה לעשות עמה עושה. בועל בכל עת שירצה ובועל הבתולה ואפילו בשבת כדאמרינן פרצה דחוקה מותר ליכנס בשבת ואע"פ שמשיר ממנה צרורות. ומנשק בכל אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך איברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה. ואעפ"כ מדת חסידות היא שלא יקל אדם ראשו לכך. ויקדש עצמו בשעת תשמיש ולא יהיה מצוי אצלה כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש לו כח. וכשהוא מדבר עמה לא ידבר עמה בתחלת הלילה כשהוא שבע ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון במעיו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה וכל הממעט בתשמיש הרי זה משובח והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו. ואסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר ואפילו בליל שבת אם היה הנר דלוק אם לא יהיה מחיצה בינו ובין הנר וכן אסור לשמש מטתו ביום שעזות פנים הוא לו. ואם יהיה ת"ח מאפיל בטליתו. וצריך שיהא מטתו בין צפון לדרום בשעה שישמש מטתו. מפני שאמרו ז"ל שהשכינה במערב.
